דרך תשובה

יש דרכים רבות לעשות תשובה, וכבר נכתבו על כך עד היום ספרים רבים, שהביקוש לקנייתם וקריאתם פעם נוספת עולה בכל פעם שמתקרבים עשרה ימים בשנה בהם שומעים את המילה 'תשובה' בכל מקום אפילו כשמנסים להתקשר ואין תשובה.  וכשם שפרצופיהם עדותיהם והשקפתם הפוליטית של עמך ישראל אינם זהים, כך גם דרכי תשובתם שונות ומפותלות, ולא פעם מתנגשות אלו באלו בעצרות התעוררות עם מסכי ענק שבהן 'אדון הסליחות' ו'מכניסי רחמים' משמשים בערבוביא.

אך בעיני השאלה העיקרית שמטרידה אותי אחרי כל ראש-שנה מחדש, מדוע רוב בני האדם טועים לחשוב שרק עשרה ימים בשנה יש עניין גדול לעשות תשובה ולהתעמק בדרכיה כשבכל יום ויום ניתן לשוב בתשובה ולתקן בהחלטה אחת קטנה את כל קלקולי היום שעבר? למה צריך לחכות כמעט שנה שלימה, ולפעמים ממש עד הרגע האחרון לפני גזר-הדין כשהאדם יודע שיוצרו מחדש בכל יום מעשה בראשית והוא מרגיש במציאות כל יום נוסף את המשפט חדשים לבקרים רבה אמונתך- ולכן כל רגע ורגע בחייו הוא יכול למצוא את הדרך לתשובה- ואפילו אם יש קצת פקקים ללמוד פרק מסילת ישרים ולהרגיש שיצליח להגיע למקום הנכון גם בלי WAZE.

זהירות עבודות בדרך!

יכול להיות שהסיבה לכך שהאדם הממוצע לא מחפש את התשובה בכל יום ולא מודע לכך שניתן לעשות זאת בכל רגע שנחשב עת-רצון, היא שכל אדם עסוק יותר מדי בבעיותיו האישיות ובטרדות העולם הזה- ומרוב שהוא דואג על ענייניו שלו- הוא שוכח שכל אדם אחראי במקצת גם למה שקורה סביבו, ואסור לו להתמקד יותר מדי בפרטי- גם אם זה חוסך הרבה כאב ראש לקבוצות בווטסאפ- ולפעמים אין ברירה אלא להפגין נוכחות בכללי ולהזכיר לרבים שצריך לדאוג גם לתשובה הכללית.

אך לעיתים הצרה הגדולה היא שהציבור אינו יודע מהי הדרך הטובה לתשובה- וגם אם עמוק בלב הכללי ובנשמת האומה הדבר ידוע- הרי שהנתיב המהיר לשם חסום לפעמים, או מצריך תשלום שלא כל אדם מוכן לשלם בלי היסוס. וכשאדם אינו יודע מה לעשות ואיך לפתור בעיה סבוכה כגון זו כמו שצריך- הוא מקים ועדות.

ותגביה קרננו למעלה

יש ועדות לבחינת יוקר המחיה, ויש ועדות לבחינת מצוקת הדיור, יש ועדות משנה לועדות העיקריות שלא הצליחו להבין בדיוק איזה משנה הן אבל בעיקר מתמקדות בסדר נזיקין, ויש ועדות חסידיות שבדרך כלל עסוקות תמיד רק בהתוועדות.

ולפעמים אנו מגלים לצערנו שגם אנשים חכמים ונבונים העומדים בראש העם ואמורים למצוא תשובות מהירות ויעילות לבעיות כמו טרור, אבדן תחושת הביטחון, אפליה גזענות ושנאת האחר, או דיני ברכת המוציא גז מן הארץ אשר מתחת למים- מוצאים עצמם לא פעם על פרשת דרכים כשמעל ראשם סימני שאלה- ותשובה אין.

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה

"טוב וישר השם על כן יורה חטאים בדרך"- יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. בעשרה ימים בשנה בהם אנו אומרים מהר מדי את הפזמון "הורית דרך תשובה  לבת השובבה"- נקווה שאותה שובבה לא תאבד כל-כך מהר את הדרך ותלך לאיבוד איפשהו בין מחלף תקווה למחלף קסם שווא. ואנחנו נמשיך ב"ה בחיפוש האישי והכללי אחרי דרך-תשובה שאי"ה תוביל אותנו בבטחה לסוכת הנצח של עושה (דרך) השלום.